הסיפור הישראלי של כולנו אם נרצה או לא מתערבב באופנה הישראלית , מיקס תרבויות מגוונוות שהתקבצו כולם למקום אחד.
בשנות ה50 הביאה רות דיין את המלאכה לאופנה ( קודם היו גם מוצרים ביתיים ומוצרי יודיאיקה),
כשהבחינה במלאכת הרקמות והסריגה של הנשים הערביות, התימניות, הרומניות ויתר העולות, חשבה לקחת את זה למקום פרנסה עבורן.
הרבה ביקורת הייתה כלפי הצעד המרגש הזה של רות דיין, מצד אחד נתינת פרנסה לנשים באוכלוסיה מוחלשת, אך עם זו בגדים אלו נמכרו אז ועד היום באלפי שקלים ורק נשים ממעמד גבוה יכלו להרשות לעצמן ללבוש פריטים אלו.
פריטי משכית נדירים עד היום למרות שהמותג הנוכחי לא מספיק משמר את המלאכה ואת הDNA של משכית כבעבר.
לאה גוטליב הביאה את הניחוח האירופאי לרחוב הישראלי בשנות ה50 יחד עם בעלה ארמין,שהיו שורדי שואה ממוצא הונגרי, תחילה ייסדו מפעל למעילים, אך עם הזמן ראו כי החורף קצר בישראל ועברו לבגדי ים וחוף ואז הצלחתם חצתה יבשות.
ההשראה הגדולה ביותר בעיני היא לאה גוטליב, אישה שעברה תופת בחיים ובחרה ביופי ובצבע של החיים, לקחה השראה מכל מקום ,ירושלים ,מצריים,אמנים כמו פול גוגן. כאספנית גוטקס לפעמים קשה לי "לשחררר" אבל חשוב לי להשמיש בגדים ולא להתייחס לבגד כפריט מוזואני- אלא אם הוא באמת לא לביש.
הסיפור שלנו מתקבץ כולו לכאן- זה קיבוץ הגלויות בסוף כל אחד הביא איתו מסורת או אופנה אחרת והמיקס שנוצר הוא וינטג׳ ישראלי מנצח, איכות הבגדים שנשמרו לאורך השנים, התעוזה שהייתה ברחוב הישראלי ,המגוון , כל זה יחד מרגש אותי מאד ולכן חשוב לי להכניס פריטים ישראליים לאתר בין אם מוכרים יותר ופחות.
סטיילינג: אוריה אטיאס
צילום: טליה אטיאס
תכשיטים : TIMELESS PICESE
בגדים: באתר כמובן (מה שנשאר)
