#הסיפורשלי#וינטג'#וינטג'אונליין#חשוב
אז בעצם האהבה שלי לאופנת הוינטג' (כך חשבתי) התחילה בגיל 18 בערך שהתחלתי לאסוף וללבוש פריטים מיוחדים ,בעלי תחרות וכפתורים מוזהבים וכמובן איך לא- כריות משוגעות בכתפיים שגרמו לי להרגיש כמו כוכבת קולנוע וכירושלמית- לסובבים שלי לחשוב : " מה לעאזאזל עובר עליה"?!
אבל לשמחתי אני יודעת מה יפה ומחמיא לי ומה מיוחד בעיני ולעולם לא נתתי לזרם להוביל אותי...
פתחתי דף בפייסבוק שנקרא "מרילין וינטג'" במשך שנתיים (על שם הפאשן אייקון כמובן)
ואז התחלתי לפרסם מכירות ביתית וירידים שבהם השתתפתי והרמתי בברים וכו'.
יום בהיר אחד יצא שאני ואבא שלי שוחחנו על המכירות של הבגדים שאני עושה וכמה שאני אוהבת את זה ולפתע אבא שלי אמר לי: "את מזכירה בטעם שלך את סבתא דליה ואת החנות שהייתה לה ולאמא שלך" ואני ישר נדהמתי- מזתומרת? איזו חנות הייתה לסבתא מעוררת ההשראה שלי ולאימי שהייתה הבחורה הכי יפה בירושלים ( כך אומרים :))..
אבא שלי אמר לי שלאמא שלי ולאמא שלה היקרה סבתי דליה הייתה חנות לבגדי וינטג' ובגדים של מעצבים בירושלים - את הסחורה הן ייבאו מאירופה ולחנות קראו "קצת אחרת"- והייתי פשוט בהלם משמח, עם הזמן חקרתי ואספתי מעט תמונות מהחנות והבנתי שבאמת יש נפלאות גנטיקה ושלחלוטין הסבתא שלי היא מי שהביאה לי את המוזה הזו ושזה בדם שלי כנראה מיום היוולדי.
באותו היום שיניתי את שם העסק שלי ל"קצת אחרת" אבל באנגלית כי בתכלס?מקווה שיום אחד העסק שלי יחצה את גבולות ישראל ואני אתחיל לעצב ולמכור גם בחו"ל- אבל זה חלום רחוק :)
אז בנות יקרות שמחה ששיתפתי אתכן ותודה למי שקראה את הבלוג- אשמח שתכתבו דעה .
באהבה ענקית
קצת אחרת- גרסת הבינלאומי:)
וכמה תמונות מהחנות ומתצוגה של סבתי ואימי המוכשרות:
